Bava Batra 26

Kapitel 26

א קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד התם נמי גוד איכא אגוד ליכא
1 halte dir Sklaven, die dir im Bade Dienste leisten, kaufe dir Oliven und verarbeite sie in der Ölpresse!? – Auch hierbei kann nur ‘nimm du’, nicht aber ‘ich nehme’ erfolgen. –
ב ת"ש כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין אם לאו מעלין אותו בדמים תנאי היא דתניא טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו רבן שמעון בן גמליאל אומר אין שומעין לו
2 Komm und höre: Wenn nach der Teilung der Name beibehalten wird, so teilen sie, wenn aber nicht, so ist der Wert herauszuzahlen!? – Hierüber streiten Tannaím, denn es wird gelehrt: [Sagt einer:] nimm du das erforderliche Maß und ich nehme weniger, so höre man auf ihn; R. Šimo͑n b. Gamliél sagt, man höre auf ihn nicht.
ג היכי דמי אילימא כדתני מאי טעמא דרשב"ג אלא לאו חסורי מחסרא והכי קאמר טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו וגוד או אגוד נמי שומעין לו ואתא רשב"ג למימר אין שומעין לו
3 In welchem Falle: wollte man sagen, wie gelehrt wird, was ist demnach der Grund des R. Šimo͑n b. Gamliél? Wahrscheinlich ist diese Lehre lückenhaft und muß wie folgt lauten: [Sagt er:] nimm du das erforderliche Maß und ich nehme weniger, so höre man auf ihn, und ebenso höre man auf ihn, wenn er ‘nimm oder ich nehme’ sagt; und hierzu sagte R. Šimo͑n b. Gamliél, daß man auf ihn nicht höre. –
ד לא לעולם כדקתני ודקאמרת מאי טעמא דרשב"ג משום דאמר ליה אי בדמי לית לי דמי למיתן לך במתנה לא ניחא לי דכתיב (משלי טו, כז) ושונא מתנות יחיה
4 Nein, tatsächlich wie gelehrt wird, wenn du aber einwendest, was denn der Grund des R. Šimo͑n b. Gamliél sei, [so ist es folgendes:] jener kann ihm erwidern: willst du einen Ersatz, so habe ich kein Geld, ihn dir zu zahlen, und Geschenktes will ich ebenfalls nicht haben, denn es heißt:<i>wer Geschenke haßt, wird leben</i>.
ה א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דתנן וכתבי הקודש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשני כריכות חולקין ואי ס"ד לית דינא דגוד או אגוד מאי איריא בכרך אחד אפילו בשני כריכין נמי
5 Abajje sprach zu R. Joseph: Die Lehre R. Jehudas ist von Šemuél. Wir haben nämlich gelernt: Heilige Schriften aber darf man nicht teilen, auch wenn beide es wollen. Hierzu sagte Šemuél, dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn sie in einem Bande sind, wenn aber in zwei Bänden, so teilen sie. Wenn man nun sagen wollte, er halte nichts von der Norm ‘nimm oder ich nehme’, so sollte dies doch nicht nur von einem Bande gelten, sondern auch von zwei Bänden.
ו תרגמא רב שלמן בששניהן רוצין
6 R. Šalman erwiderte: Wenn beide es wollen.
ז אמר אמימר הלכתא אית דינא דגוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי ולא והא רבין בר חיננא ורב דימי בר חיננא שבק להו אבוה תרתי אמהתא חדא ידעא אפיא ובשולי וחדא ידעא פילכא ונוולא ואתו לקמיה דרבא ואמר להו לית דינא דגוד או אגוד
7 Amemar sagte: Die Halakha ist: es gilt die Norm ‘nimm oder ich nehme’. R. Aši sprach zu Amemar: Wie ist es mit [der Lehre] R. Naḥmans? Dieser erwiderte: Ich hörte es nicht. Das heißt: ich halte nichts davon. – Wieso denn nicht, der Vater des Rabin b. Ḥenana und des R. Dimi b. Ḥenana hinterließ ihnen zwei Mägde, von denen eine kochen und backen und eine spinnen und wirken konnte, und als sie darauf vor Raba kamen, entschied er, die Norm ‘nimm oder ich nehme’ gelte nicht!? –
ח שאני התם דלמר מיבעי ליה תרוייהו ולמר מיבעי ליה תרוייהו כי קאמר ליה שקול את חדא ואנא חדא לאו גוד או אגוד הוא (וכי לא מצי למימר הכי) והא כתבי הקדש דתרוייהו מיבעי להו ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשני כריכין חולקין הא תרגמא רב שלמן בשרצו
8 Anders verhielt es sich hierbei, wo der eine beide gebrauchen konnte und der andere beide gebrauchen konnte; er konnte nicht sagen: nimm du die eine und ich die andere, wenn aber nicht, so nimm du [beide] oder ich nehme sie. – Aber auch bei den heiligen Schriften kann ja jeder beide [Teile] gebrauchen, dennoch sagte Šemuél, dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn sie in einem Bande sind, wenn aber in zwei Bänden, so teilen sie!? – R. Šalman erklärte ja: wenn beide es wollen.
ט תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן וחכמים אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו
9 Die Rabbanan lehrten: Man hefte die Tora, die Propheten und die Hagiographen zusammen – so R. Meír: R. Jehuda sagt, die Tora besonders, die Propheten besonders und die Hagiographen besonders; die Weisen sagen, jedes [Buch] besonders.
י ואמר רבי יהודה מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד על פי ר"א בן עזריה ויש אומרים לא היו לו אלא אחד אחד בפני עצמו אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום
10 R. Jehuda sprach: Boëthos b. Zonin hatte auf Veranlassung des R. Elea͑zar b. A͑zarja die acht Propheten zusammengeheftet. Manche sagen, er hatte sie jeden besonders. Rabbi erzählte: Einst brachte man vor uns Tora, Propheten und Hagiographen zusammengeheftet, und wir erklärten sie als tauglich.
יא בין חומש לחומש של תורה ארבעה שיטין וכן בין כל נביא לנביא ובנביא של שנים עשר ג' שיטין ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה
11 Zwischen dem einen und dem anderen Buche der Tora müssen vier Zeilen frei bleiben, und ebenso zwischen einem Propheten und dem anderen; bei den zwölf [kleinen] Propheten nur drei Zeilen. Schließt [ein Buch] unten, so beginne man [das nächste] oben.
יב תנו רבנן הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק ועושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי לגול היקף ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה
12 Die Rabbanan lehrten: Wenn man die Tora, die Propheten und die Hagiographen zusammenheften will, so darf man dies; man lasse am Anfang so viel frei, um die Walze umwickeln zu können, und am Ende soviel, um den Umfang umwickeln zu können. Schließt [ein Buch] unten, so beginne man [das nächste] oben;
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel